OLD OLD - לקראת סוף החיים: סיפור מקרה


זלדה (שמה עוברת ל"זהבה" לפני שנים רבות) בת 89, ניצולת שואה, מתגוררת סמוך לנכדתה שהיא קרובת המשפחה היחידה שיש לה בעולם.
היא צלולה, מאד נבונה, קוראת, צופה בטלוויזיה, אשת שיחה (מספר שפות) נעימה.
אומרת כל הזמן כמה שהיא שונאת "ליפול" למעמסה ולהכביד על הנכדה ומשפחתה. היא משתדלת אכן "לא להפריע".
מאד שמחה ומעריכה כאשר מתקשרים אליה. כמובן אם זה לא משבש את חייהם של האחרים.
מקבלת מהביטוח הלאומי מטפלת שעוזרת לה בתפקוד חיוני: ADL - Activity Day Living :טיפול אישי הכולל רחצה וכן מטפלת מגיעה הביתה שלש פעמים בשבוע בשעות אחר הצהרים המוקדמות להפגת הבדידות: הזדמנות לשתף במחשבות, בזיכרונות וגם לשוחח על הקושי הרב שלה הקשור בעיקר ל"זקנה". וגם... לשחק "רמי". מפיג מעט את הבדידות הנוראה. הקשישה חוזרת ואומרת שהיא ממתינה למותה, הגיע כבר הזמן שלי. אין טעם בחיים כאלה.

לפני כחודשיים נפלה "שוב" ונזקקה הפעם לטיפול של אחות מוסמכת בשל פציעה במרפק.
מאז הנפילה האחרונה שהייתה כרוכה בשהייה במשך שעות רבות במיון יחד עם הנכדה האהובה, היא מרגישה שהמצב בלתי נסבל.
אין לה כוח, ומזה כשבוע אינה קמה כמעט מהמיטה, ללא תיאבון, שותה מעט מתוסף המזון החלבוני שהוצע לה על ידי הרופא. מסרבת להתרחץ במקלחת כי זה כל כך מעייף.
כן מקפידה למרוח קרם לחות ולהתבשם.
המשפחה חיפשה אחות פרטית לטיפולי בית כדי לטפל בה בהיותה מרותקת למיטה. 

בהיותי אחות מוסמכת ובתפקיד מדריכה קלינית, לימדתי את המטפלת כיצד מבצעים רחצה במיטה כולל עיסוי - בצורה הנכונה והנוחה.  לאורך כל הפעולה זהבה שיתפה פעולה.
הצלחתי בהמשך הטיפול וההשיח שקיימנו, להעלות חיוך על שפתיה.
תודה, תודה לך תמי. לא נוח לי, כמה את טורחת... כמה קשה להיות אחות מוסמכת, היא אמרה לי.
אני לצערי לא הצלחתי לשכנע אותה לאכול בנוסף לתוסף "אנשור" שהיא מקבלת.
כן, היא הסכימה לשתות כוס תה עם סוכר כאשר היא יושבת על כיסא הגלגלים למספר דקות.
השלמתי בסיפוק רב את המטלות הטיפוליות.
כאשר יצאתי מהבית השארתי את "זלדה - זהבה" במיטתה בה מצעים המדיפים ריח של ניקיון ורעננות.
"סוף החיים"... של ניצולת שואה...
נוצרת בלבי את המחשבות ומה זה באמת "מרגיש לי"... 

אני מודה שקשה גם לי.
הרבה בריאות!