תינוקות ופעוטות לא ישנים. מה עושים?


27 May
27May

התקשרו אלי כיועצת שינה לתינוקות וילדים עד גיל 5, גל ויהונתן, אבא ואימא צעירים לבנם היחיד בשם "רמי": תינוק בן 15 חדשים. הם  "מתים מעייפות" מצטברת. לדבריהם, הילד מתקשה להירדם בערב וה"השכבות" הינן סיוט מתמשך. כל ערב מחדש. מתעורר הרבה פעמים בלילה, מקבל לפחות שלשה בקבוקים עם תמ"ל  (במהלך הלילה אוכל מהם מעט מאד אבל דורש בקבוק למרות שיש לו מוצץ), מעדיף להירדם על הידיים, רצוי אפילו תוך כדי תנועה בבית, קפיצות על כדור ה"פיזיו" וגם... בעגלה. ופעמים רבות לוקחים אותו לישון במיטה הזוגית שלהם. ולמרות שלא ישן הרבה בלילה – מקיץ מוקדם בבקר. מצב בלתי נסבל כבר. שלא לדבר על המון בכי כאשר הם ניסו להתנהל אחרת ממה שהילד "מבקש".

הערה חשובה משלי: בן 1.3 שנים... מי קובע עבורו? ה-ו-ר-י-ם! כאשר נזיז את הנקודה ויהיה בגיל 13 שנים, יהיו ויכוחים, מאבק כוח של גיל ההתבגרות... בינתיים אתם הקובעים הבלעדיים, גל ויהונתן!

. בפעוטון – אין לרמי בעיה בכלל אז ביקשו מהמטפלות בפעוטון לא לאפשר לרמי לישון, כדי שיהיה עייף בערב. היו מריבות וכעסים עליהן שלא עושות מה שמתבקשות מההורים. הן מודות שלא מצליחות לעמוד  בדרישה זו שלהם. רמי פשוט נרדם בכל מצב בפעוטון גם כאשר ניסו להעסיק אותו בכל מיני דברים כולל בחצר הגן.

בשיחה שקיימתי עם ההורים למדתי היטב את הנתונים כולל על ההיריון, הלידה, משקל (עקומת גדילה), תיאבון, סדר יום היום, הרגלי השינה שהיו מאז ומתמיד. וגם – הרגלי אכילה.

אסכם את הבעיות שאיתרתי:

  • אין סדר יום ומן הסתם חסרה הצבת גבולות בהתנהלות יום ולילה.
  • רמי סובל ממחסור משמעותי בשעות שינה (יכול להיות הגורם העיקרי להפרעות בשינה)
  • ההורים אינם יודעים לאתר את סימני העייפות ומעולם לא ניתנה לרמי הזדמנות להירדם בכוחות עצמו במיטה.



הסברים

סדר יום - שגרה, מקנה ביטחון לא רק לילדים אלא גם למבוגרים כאשר הם יודעים שהוא קיים: מה קורה בבקר, בצהריים, ערב ולילה. שעות ארוחה / פעילות / מנוחה / שינה. כמובן בהתאמה לגיל. אי וודאות אינה נוחה גם לקטנטנים, לא רק לנו המבוגרים. מה יהיה? מה מצופה ממני? ילד שמקבל את ארוחותיו ושינה בהתאם לצרכים – בזמן, שיודע שבקר בקר יוצאים למסגרת שלו, ברור שבצהריים ישנים ובערב מגיעה שנת לילה הוא לרוב ילד רגוע יותר. נינוח וישן טוב. וזהו מעגל מוכר.

יש להציב גבולות שההורים קובעים עבורו ועומדים על כך. גם אם הוא מנסה לפרוץ אותם.

מעט על "צרכים חיוניים": כאשר ילד רעב – הוא בוכה ולא יירגע עד שיקבל מענה. הצורך שלו – מזון. הדרך לבקש – בכי. ילד עייף יראה סימני עייפות וכל ילד מבטא אותם בדרכו: משפשף את עיניו, מעלה את ידיו לאזור האוזן, הראש, הלחי. כל אלו מעידים על תשדיר מאזור המוח שאומר: אני צריך לישון. המענה – שינה.

הורים שקוראים את הסימנים שהטבע מציג לצרכים ונותנים להם מענה מידי, זוכים להעניק לילד שלהם את מה שהוא זקוק לו ובעניין עייפות יקבל שינה איכותית ורגועה. צורך חשוב מאד לשמירה על הבריאות!!! (ראו ערך "שינה" בויקיפדיה"... וגם באתר שלי)  כאשר מדובר בהבניית שגרת חיים וסדר יום, ברור שלא נמצאים בערב בגן השעשועים (גם בקיץ) .

סימני העייפות יכולים לחלוף אך לא העייפות עצמה. מחליפה אותם פעילות נמרצת לעתים וכעבור זמן נראה הילד ערני לחלוטין ומלא מרץ. אך גופו לא קבל מענה ואט אט מגיע הילד לחוסר נוחות גופנית ונפשית. מכירים את האמירה "הוא בוכה כי כבר עבר את הגבול מרוב עייפות"... אפשר למנוע זאת. התחושות הללו של הילד העייף מדי, מקשות על הירדמות, מובילות ליקיצות מרובות בלילה ול יקיצה מוקדמת גם בבקר.

בדקנו כמה שעות בסך הכל ישן רמי במהלך יממה בשבוע האחרון ולא עלינו על 9 שעות בחישוב של כל היממה. ילד בגיל זה אמור לישון יותר שעות על פי המלצות של  איגוד רופאי הילדים. 11-14 שעות ביממה כולל תנומות יום.

לאחר שהכול התברר לכולנו, כולל אורח החיים של המשפחה הזאת בה שני ההורים עובדים,         

בנינו תכנית לשינוי הרגלי שינה:

בדנו את התנאים בהם ישן הילד: מיטה בטיחותית (ממוקמת רחוק מתקע חשמלי) בגודל תואם, ריקה מחפצים למעט מוצץ / חפץ מעבר. שמיכה בטיחותית לא גדולה מדי. חדר שאינו קר או חם מדי. לבוש תואם, לא לוחץ ומותאם לעונת השנה. חדר מוחשך (תאורה של מנורה קטנה ), שקט, וללא צפייה במסכים סמוך לשעת שינה. אלו משפיעים לרעה בשל התדרים, על גלי המוח, ללא קשר לסוג התכנית.

זיהוי סימני עייפות: ההורים קבלו  הדרכה לזיהוי סימני העייפות אצל רמי הבן הפעוט שלהם. אצלו – הידיים "גרדו" סביב האוזן, שיחק עם הידיים סביב העיניים ושפשף אותם שוב ושוב. גם פיהק לפעמים. מצאנו כיצד מראה להם רמי שהגוף והנפש שלו מבקשים לישון!                         ובדרך כלל מתי זה קורה? לרוב פעוטים לא מסוגלים להיות במצב ערנות מעבר לשלש עד ארבע שעות מהרגע שהקיצו בין אם זה ביום או בלילה. אם הקיצו בשעה 15:00 סביר להניח שבין 18:00-19:00 אפשר יהיה למצוא סימני עייפות... לא קשור ל"שעון גריניץ'".

סמוך לגילוי הסימנים (אני דורש ללכת לישון!!!) -  "הולכים לישון":  יוצרים "טקס שינה" שהמבנה שלו קבוע. מטרתו  להוציא את שאריות האדרנלין – המרץ שנותר בגוף. המלצתי להתחיל בארוחת ערב שתכלול תמיד גם חלבונים. לעשות אמבטיה שיש בה אפקט מרגיע ומעייף ואחריה לא יוצאים עד הבקר מחדר השינה של הילד: מתלבשים, מספרים סיפור / שרים שיר / מלטפים בעדינות (כל משפחה בוחרת מה מתאים ובלבד שלא תהיה פעילות מתמרצת או תחרותית)  הראש בתנוחת שינה, להציע שייקח את המוצץ  / חפץ המעבר אם רגיל , ויוצאים מהחדר.       לילה טוב

כל פעילות יזומה של הפעוט שאמור להירדם במיטתו, מבוטלת! מגיבים מהר ובאסרטיביות: קימה מהמיטה , עמידה,  מרימים על הידיים ברוגע, בלא אומר ודברים, ללא חיבוק מיותר ונשיקות ניחומים (רווחים משניים) ומחזירים למצב שכיבה לקראת שינה.  אם רמי בוכה – מחזיקים על הידיים לכמה שניות עד שנרגע (ולא נרדם) ומחזירים למיטה. סביר להניח שהילד יחזור על כך שוב ושוב ויקבל מכם ההורים את אותו מענה.  להקפיד שההירדמות תהיה על המיטה. כך נוהגים גם אם מקיץ בלילה. כעבור יומיים שלושה יבין שהוריו נחושים ועושים מעשה שאין לו השפעה עליהם והוא וילמד להירדם בכוחות עצמו במיטה שלו.

כמה בקבוקים לתת בלילה?  בכלל לא בגיל הזה! "תשכחי מזה שרמי יוותר על הבקבוק בלילה"... מידע חשוב שחזרתי עליו שוב ושוב: ישנים, כאשר נכנסים לשלב של שינה עמוקה במהלכה כל השרירים בגוף "משותקים"  למעט שרירי הלב והסרעפת. גם שרירי מערכת העיכול אינם פעילים ולפיכך אין תחושת רעב. האכילה בלילה באה כמענה לא נכון ליקיצות שהן חלק מהמעבר משלב שינה אחד למשנהו. אין צורך להתערב בהם. זה נתון שלא ידוע להורים. ומן הסתם מתוך דאגה ורצון להתמודד עם הבכי הם מציעים פתרונות ליקיצה הקצרה שיכולה להתרחש בה הילד בכלל לא בוכה . המענה (אוכל, שתייה, הרמה על הידיים, נדנוד ועוד רעיונות) הופך להרגל ולגורם תלות. וכעת – גל ויהונתן הבינו זאת ובתודעה שלהם ברור שהילד לא אמור להיות בלילה רעב.

ההורים הצליחו להתמודד עם התעקשותו של הילד. לא היה להם קל בכלל. כי ילדים מטבעם מנסים לעמוד על שלהם ומחפשים נקודות חולשה עליהם הם עטים בלא בעיה כדי לזכות במה שהם רוצים. וזה בכל גיל. גל ויהונתן קבלו תמיכה וחיזוקים ממני  לכל שאלה שהתעוררה ולכל קושי שנתקלו בו. והיו לא מעט כמובן. המון עידוד והסברה שוב ושוב הובילו לכך שהם  לא שינו את ההתנהלות עם הילד.

רמי הפעוט למד תוך כמה שבועות להירדם בכוחות עצמו במיטה שלו דבר שלא קרה לו מאז שנולד (תמיד הרדימו על הידיים)! וגם... למד שיש בבית הזה גבולות.

וההורים? מוזר היה להם שיש כעת זמן זוגיות בערב, בשקט וברוגע. ישנים ללא אורחים במיטתם. 

שיפור איכות חיים בכל מובן!!!

חזרו ואמרו לי "לא מאמינים שזה קורה לנו. שכל מה שאמרת אכן מתקיים את גדולה".

אכן, אשרי המאמין

המשך הצלחה וזו תלויה בנחישות ובהתמדה

 תמי חיו - אחות וגם יועצת שינה לתינוקות

  

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.