פטרת בעור. תופעה שכיחה ומציקה. אך - יש מה לעשות...


07 Jul
07Jul

פטרת (mycosis בלועזית) היא מחלה שהגורם לה הוא פטרייה. כיום ידועים למעלה משלוש מאות אלף זנים שונים של פטריות כאשר מאה וחמישים מהם בקירוב ידועים כבעלי יכולת לגרום למחלה בבני אדם. הפטרת יכולה להיות שטחית ולפגוע רק בשכבת האפידרמיס והדרמיס של העור אך לפעמים מתרחשת פגיעה עמוקה יותר בתת העור אשר נדירה מאוד בישראל.

פטרת העור (דרמטופיטוזיס) היא מחלה שנגרמת על ידי פטריות שנקראות דרמטופיטים. כיום ידועים 41 סוגים שונים של דרמטופיטים והמחלה באה לידי ביטוי במספר אופנים בהתאם לאזור הפגיעה בגוף ובהתאם לחומרת המחלה. (ויקיפדיה)


פטרת העור גורמת גם לפטרת הציפורניים-רגליים ונחשבת לאחד מהזיהומים השכיחים ביותר. 10%-20% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. השכיחות להדבקה עולה עם הגיל ומבוגרים נדבקים פי 30.

ה"פטרייה" שייכת לקבוצת אורגניזמים מיקרוסקופיים, ומקומה היא  בין צמחים, חיידקים ואצות. הפטרייה מעדיפה לשם קיומה תנאי חום ולחות גבוהים, לכן ניתן לזהות אותה יותר בסביבה לחה וחמה בגוף כמו בין אצבעות הרגליים, כפות הרגליים, במפשעה, מתחת לבית השחי ובקפלי הגוף. רוב הפטריות מייצרות חומרים שמסוגלים לפרק שומנים, חלבונים או קרטין ובדרך זאת לחדור לרקמות העור והציפורניים.

מה הסימנים להדבקה בפטרת עור?

בהיותי אחות מוסמכת בפנימייה, במרפאות בקהילה, צברתי ניסיון רב בטיפול בפטרת העור במהלך הקריירה שלי. רבים באו להתלונן על התופעות האופייניות לפטרת בעור ובמיוחד הופיעו בכפות הרגליים, בין האצבעות והיו גם בנות שבאו להתלונן על גרד באזור הנרתיק שאובחן כזיהום פטרייתי.

גרד בעוצמות שונות עד למצב בלתי נסבל במקומות הנגועים

מראה חיצוני – שינוי "אסתטי" באזורים שחשופים לעין:  

  • קשקשת
  • אדמומיות
  • קילופים
  • סדקים זעירים בעור.

כאשר הפגיעה בציפורניים, יהיה שינוי בצבע: ציפורן הופכת ללבנה או ירקרקה. עלולים להופיע כתמים לבנים או צהובים בציפורן או שהיא מתעבה.

שכיחות:

זיהום פטרייתי הוא  אחד הזיהומים השכיחים  כ-9% ממי שיבקר בברכת שחיה עלול להידבק בפטרת.

10%-20%  מהאוכלוסייה סובלים מזיהומים פיטרייתיים בעור ובציפורניים,

אזורים עם סיכון גבוה להדבקה הם בצבא, ובמכרות,  ויכול להגיע גם ל-30%.

 הגורמים לפטרת העור

תנאים המאפשרים חדירה של הפטרייה כמו לחות  - הזעת יתר בכפות רגליים למשל. כתוצאה מכך עלולה להיות פגיעה מסוימת בשלמות העור - היווצרות סדקים קטנים ומהם חודרת ביתר קלות הפטרייה.  גם בעור יבש במיוחד עלולים להיות סדקים קטנים שמאפשרים כניסה של הפטרייה לעור ולציפורניים.

פטרת העור והציפורניים היא לרוב שטחית, ומגיעה משלושה מקורות עיקריים:

  • חיות שנמצאות בסביבת האדם,
  • אדמה עליה דורכים
  • אנשים בסביבה עם זיהום פטרייתי.

גורמי סיכון המגבירים את שכיחות התופעה

  • מחלות כמו סוכרת
  • הפרעות בזרימת הדם 
  • אנשים שהמערכת החיסונית שלהם פגועה. 
  • אלו שנוטלים אנטיביוטיקה לאורך זמן .
  • מקומות ציבוריים - במקלחות משותפות עם אלו הסובלים מזיהומים פטרייתיים. הדבקה עלולה להתרחש גם מתוך משטחי עץ או שטיחונים למיניהם.

טיפול

הפטרייה איננה "אוהבת" סביבה חומצית. לכן השריית הרגליים בקערה עם חומץ, מעט מי כלור, או שפשוף עם צמר גפן – בד ספוג בחומץ / לימון וייבוש ללא מגבת (פשוט לאפשר לרגליים להתייבש באוויר) הינו פתרון טוב זמין ויעיל. ניתן לביצוע יומיומי ואין בו תופעות לוואי!                

מקל במהירות על תחושת הגרד.

ברוב המקרים ניתן לטפל באמצעות משחות אותן מורחים באזורים הנגועים. אלו מטפלות בפטרייה ומרגיעות את הגרד.

הטיפול בפטרת ציפורניים הינה בתכשירים אנטי פטרייתיים בצורת משחה או טיפות. במידה וישנן מספר ציפורניים נגועות, יש מקום לטיפול באמצעות כדורים הניתנים דרך הפה.

מניעה

הדרכה במסגרת רפואה מונעת שכל אחות מוסמכת יכולה לתת: 

כר פורה לזיהומים פיטרייתיים - בריכת שחייה,  שדות, גינות. 

לאלו המאובחנים ונמצאים בטיפול, חשוב להחליף נעליים כי גם בהם קיימת הפטרייה והם עלולים להיות מקור להדבקות מחודשת.

אוורור הרגליים: רצוי לנעול סנדלים בקיץ. אלו החייבים לנעול נעליים סגורות בקיץ, מומלץ לגרוב גרבי כותנה ולהחליף אותם במהלך היום.

לרחוץ מידי יום את האזורים "המועדים לפורענות" וליבש אותם היטב בעזרת מגבת, במיוחד את העור בכפות הרגליים ובין אצבעות הרגליים.

שימוש בכפכפים,  בהליכה במקומות ציבוריים (בריכות ועוד)

לאלו הסובלים מפטריות, הקפידו להתנגב במגבת רחצה נפרדת מיתר בני הבית.

רצוי שלא להשתמש בסבונים שמייבשים את העור, מומלץ "סבון ללא סבון". להמעיט בקרצוף של העור בעת רחצה.

לסובלים מיובש בעור מומלץ להשתמש בקרם לחות המכיל אוריאה אשר מטבעה מעלה את הלחות בעור.

המלצות נוספות:

קרם רגליים - לאנשים עם נטייה לפטריות ובמיוחד מעל לגיל 40: יש להקפיד שיכילו שומנים ולא יהיו על בסיס מים. מריחת העור ברגליים עם שמן אולי נעימה היא אך השומן בצורתו זאת אינו נספג ולכן לא מוסיף מהותית ללחות כף הרגל.

שימוש בסבון קשיח - פחות רצוי לאנשים הנוטים לסבול מפטרת. הסיבה: לעתים לא יורד לגמרי מהעור, (יש לשטוף היטב את הסבון מהרגליים במים נקיים. להיעזר לשם כך בידיים ואחרי כן לייבש) הישארות של סבון ולוא בצורת אבקה אחרי שהתייבש, מעלה את הסיכון לפטרת.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.