עקיצות יתושים: למה דווקא אותי? - עותק


20 Aug
20Aug

אוהבים לטייל? ישנים בחוץ? יושבים במרפסת או בגינה? 

אתם לא לבדכם!

גם יתושים נמצאים שם... היתושים מטרידים, עוקצים, מזמזמים ועלולים להעביר טפילים, נגיפים, חיידקים הגורמים למחלות מסוכנות . היתושים מציקים בעיקר בקיץ, אבל אפשרי גם בשאר ימות השנה. הם  גורמים בנוסף גם לרעשים מעצבנים.

יתושים נמצאים במיוחד באזורי מקווי מים. זה המקום בו הם מתרבים מנתונים של המשרד להגנת הסביבה  עולה כי יש אזורים בעלי  פוטנציאל  גבוה  יותר להתפתחות בתי גידול של יתושים,

רשויות באזורים רבים בעולם נוקטות צעדים כגון יבוש ביצות כדי למזער את אוכלוסיית היתושים. 

 מי הם בעצם היתושים?? 

 זאת  תת-סדרה של זבובאים. מאופיינים במבנה גוף מוארך, מחושים מחולקים לפרקים, וזחלים החיים בדרך כלל במים. הקבוצה המוכרת ביותר של יתושים היא משפחת הכולכיתיים (Culicidae) הכוללת טפילים מוצצי-דם .  השם העממי "יתוש" משתנה בין שפות שונות; באנגלית (המילה "mosquito") משפחה זו כוללת כ-3000 מינים, מתוכם מעל 45 מיני יתושים יש בישראל. הזכרים הבוגרים בקרב היתושים ניזונים מצוף פרחים, אולם הנקבות זקוקות לדם מבעלי חיים אחרים כדי להשיג את החלבונים הדרושים ליצירת והטלת הביצים שלהן. ליתושים הזכרים אין יכולת למצוץ דם,

מי שאחראית למרבית מקרי העקיצות בישראל היא נקבת יתוש הבית (קולקס פיפיאנס). יתושים אלו פעילים בשעות החשיכה ובין הערביים כמו גם רוב היתושים האחרים.

הטלת הביצים של הכולכיתיים נעשית במקום עם מים עומדים,

הטלת הביצים של הכולכיתיים נעשית במקום עם מים עומדים, עשירים בחומר אורגני, כמו מים מזוהמים בשפכים ובביוב שלא מטופלים וזאת הסיבה שהאוכלוסייה של היתושים משגשגת באזורים של ביצות, נהרות ובקרבת חופים. לגולם כושר תנועה החיוני כדי להגיע לפני המים לצורך נשימה. רוב מיני הכולכיתיים אשר מחוץ לאזור הטרופי מעבירים את החורף במים. בצורת הזחל, ניזונים רוב מיני הכולכיתיים ממיקרואורגניזמים הקיימים בבריכות המים העומדים. (ויקיפדיה)

סוגי יתושים המצויים באזורינו (ישראל)

יתוש הבית המצוי - (Culex pipiens) הוא המין הנפוץ מבין היתושים השייכים לסוג קולקס, וגורם לרוב מטרדי העקיצות ברחבי הארץ. יתוש זה נחשב למעביר העיקרי של נגיף קדחת מערב הנילוס  בארץ.  תקופת שיא של פעילות הנגיף בארץ היא בין אמצע אוגוסט לאמצע אוקטובר.

יתושי אנופלס - (Anopheles) יתושי אנופלס ידועים כמעבירים פוטנציאליים של מחלת המלריה .

יתוש הטיגריס האסייני מכונה גם יתוש הנמר האסייאני.+ (Aedes albopictus) הוא מין פולש (2000) נפוץ בעיקר במרכז ובצפון הארץ

תפוצה בישראל של יתוש הטיגריס האסייתי

ברחבי ישראל היתוש נפוץ לאורך מישור החוף - מראש הנקרה ועד אשקלון, באזור הכרמל, הגליל המערבי, בשפלה, באזור השרון, במערב השומרון, בגוש דן, בשפלת יהודה ובהרי יהודה, במדבר יהודה, בירושלים ובאזור באר שבע ובגליל העליון.

עיקר ההתפשטות של יתוש זה בעולם היא באמצעות העברת ביצים ו/או זחלים במים המצטברים בתוך צמיגים משומשים. יתוש זה מתפתח גם בתוך עציצים, אגרטלים וכל מקום שבו יש מים עומדים לתקופה ארוכה. לביצי היתושה יש כושר הישרדות גבוה ויכולות להישאר כמה שבועות ללא מים, עד שמגיעה רטיבות ותנאים מתאימים -  להתפתח.

יתוש הטיגריס האסייתי נחשב לאחד המינים הטורדנים ביותר לאדם. בניגוד לרוב היתושים, יתוש הנמר האסייתי פעיל במהלך היום, בעיקר בשחר ובשעות בין הערביים.

ה"יתושה" הבוגרת זריזה למדי, מסוגלת לעקוץ מספר פעמים בפרק זמן קצר. נקבת היתוש עלולה להעביר למעלה מ-20 מחלות בעיקר בעקבות מגע עם עופות נגועים.


עקיצות יתושים - מדוע עקיצות מגרדות?

נקבות היתושים זקוקות למזון = חלבונים "טובים" כדי להטיל ביצים ולהתרבות.

נקבת היתוש דוקרת את העור, מחדירה את החדק לתוך כלי דם במטרה למצוץ דם, ומפרישה למקום רוק. הרוק מכיל חומרים שונים ביניהם חלבונים הפועלים לנטרול מנגנון עצירת הדם הוא מנגנון הקרישה, ברקמה שבאזור העקיצה של ה"קורבן".  הדם שאינו נקרש בסביבת הדקירה חיוני, כדי שנקבת היתוש תוכל לשאוב את הדם. נוכחות החלבונים הזרים שבאותו החומר מעוררת את התגובה החיסונית של הגוף שמתבטאת בנפיחות במקום העקיצה ובתחושת העקצוץ והגירוד.

העקיצה תופחת בדרך כלל לאחר מספר שעות, והיא יכולה לגרד ימים. הגירוד נגרם בעקבות אותו חומר מונע קרישה יחד עם התגובה של העור. התגובה של אותו אדם לעקיצה של מיני יתושים שונים יכולה להיות שונה, מאחר והבדל במרכיבי הרוק בין המינים השונים יכול להשפיע על אופי ועצמת התגובה החיסונית של הגוף. אצל חלק מהאנשים יתפתחו נפיחות וגירוד, בעוד שאנשים אחרים לא ירגישו בעקיצה כלל; קיימים הבדלים בין אנשים שונים ברמת הרגישות לעקיצות. למבוגרים יש בדרך כלל תגובות רציניות פחות לעקיצות יתושים. לעומת זאת, ילדים עד גיל 12-8 שנים יכולים להיות עם רגישות כללית, כיוון שאצלם מערכת החיסון עדיין לא התפתחה במלואה, ולכן העקיצות עלולות לגרום למראות מאיימים ומפחידים: נפיחות קשה סביב העין שתגרום ממש לסגירתה, נפיחות ניכרת של האפרכסת, של השפתיים או של הגפיים ובוודאי סביב מקום העקיצה. גם במצבים אלו נדיר שיש צורך בטיפול אנטיביוטי.

עקיצות אלו של היתושה יכולות להעביר גורמי מחלות כמו טפיל הפלסמודיום הגורם ל"מלריה", ווירוס הגורם לקדחת הנילוס המערבי, ועוד מחלות המועברות בעזרת טפילים שונים ומגוונים הנמצאים אצל יתושה.           הערה חשובה: לא כל יתושה נגועה בגורמי מחלות .

מדוע יש אנשים שנעקצים יותר מאחרים ?

תצפיות מראות כי מוצצי דם נמשכים לאנשים מסוימים יותר מאשר לאחרים. תערובת החומרים הייחודית שנודף מהגוף לסביבה קובעת במידה רבה את מידת המשיכה של אותו אדם ליתושים.

לנקבות חוש ריח מפותח, הן רגישות בעיקר לפחמן דו-חמצני המתנדף בתהליך הנשימה, כמו גם לחומרים הנמצאים בזיעה כדוגמת חומצת חלב. יתושים מסוגלים לזהות חום, ובכך מוצאים בעלי חיים חמי-דם בקלות רבה ברגע שהם קרובים מספיק.  יתושות מוכנות לנדוד כמה עשרות מטרים כדי להשיג את מבוקשן. החומרים הייחודיים שמתנדפים מהגוף לסביבה - למשל זיעה, ריח אישי של הגוף, הבושם. אלו ואחרים גורמים לנקבת היתוש להימשך אל העור. זה עונה על השאלה השכיחה הנאמרת בכעס... "למה דווקא אותי אוהב היתוש"            

ואנחנו יודעים שמדובר ב"גברת יתושה" עם ההעדפות שלה...

 טיפול בעקיצות וחשוב מאד - כיצד להימנע מעקיצות יתושים?

מה לעשות אם נעקצתי? איך מטפלים בעקיצות?

במרבית המקרים של נפיחות ללא כאב מקומי וללא עליית חום כללית, מדובר בתגובה מקומית לעקיצה בלבד, ואין צורך בטיפול אנטיביוטי. ישנם מספר דברים שניתן לעשות לטיפול בתגובה האלרגית לעקיצה (בעיקר לגרד):

1. רצוי לשטוף את אזור העקיצה במים קרירים ובסבון. לא לחמם! חימום של המקום מרחיב את כלי הדם ומחמיר את הגירוי המקומי.

2. אפשר למרוח שמן זרעי פשתן, הנמצא היום בבתים רבים, ג'ל אלוורה, או תכשירים אנטי-היסטמינים (נגד אלרגיה) כמו פניסטיל ג'ל או ביאפין, הניתנים לרכישה ללא מרשם רופא - "OTC" בבתי המרקחת (יש לוודא מול הרוקח כי יש להתאים את התכשיר לגיל של הנעקץ או הנעקצת).

3. חשוב להימנע מגרוד, יש למנוע מהילד לגרד את אזור העקיצה (גם בעזרת חבישה).  יכול להוביל להחמרת העקיצה ושל תסמיני הגרד - . גירוד של האזור שנעקץ גורם להיווצרות פצע שעלול להפוך לזיהום בעקבות חדירה של חיידקים מזהמים מהעור לגוף. הזיהום עלול להתבטא בסימפטומים כמו חום גבוה, נפיחות משמעותית, כאב מקומי והגדלת בלוטות הלימפה. זיהומים או תגובה אלרגית חריפה מצריכים התערבות של רופא ונטילת אנטיביוטיקה. כך גם אם מופיעה כעבור כמה ימים מאז העקיצה מחלת חום דמוית שפעת יש להיוועץ ברופא שיאבחן אם לא מדובר בהעברת מחלה.

מניעה: 

כיצד להתגונן בפני עקיצות?  התגוננות אישית  מפני עקיצות יתושים -  מה עושים?

יש לנקוט באמצעי ההתגוננות בשעות החשיכה (משקיעת החמה ועד לזריחתה), שהן שעות פעילות של היתושים.

דרך יעילה וטובה להתגונן מפני המעופפים הטורדניים היא בראש ובראשונה הרגלי חיים נכונים,  בקיץ במיוחד חשוב להקפיד על היגיינת גוף ומקלחות תדירות ו/או על שהייה באזורים ממוזגים - כדי להימנע מהזעה. היתושים כאמור נמשכים אל ריח הזיעה, והזיעה מחמירה את תחושת הגרד.

שינה  במיוחד בחוץ עם הגנה של "כילה" ׁׁ(רשת בד).

הגנה בזמן שהייה בבית

1. התקנת רשתות יתושים בחלונות.

2. שימוש בנורות כחולות. קוטלי יתושים אלקטרוניים או  בכל דרך אחרת.

3. הפעלה של מזגן או מאוורר. יתושים מתקשים לעוף ברוחות

4. רצוי לשים ריחות עם חמרים ומר דוחי יתושים

5. יש לייבש כל מקווה מים, אפילו את המים בתחתית של העציץ בגינה או במרפסת.

6 לבוש ארוך

7. תכשירים דוחי יתושים למריחה על הגוף,

8. מלכודות

9. משיכה ופיזור תכשירים בחלל. דוחי יתושים על ידי ריח ניתן לשים בחדר טבליות או מכלים המפיצים חומר דוחה יתושים.

שיטות אפקטיביות להרחקת היתושים מונות:

מתגוננים מפני יתושים גם ביום וגם בלילה!

שימוש בתכשירים דוחי יתושים לפי צו הפיקוח של מצרכים ושירותים.

קיימת רשימת דוחי יתושים שאושרו לשימוש ובטיחותם ויעילותם נבדקה. ההמלצות והאישורים על ידי משרד הבריאות

אם יצאתם מהבית, הנה כמה המלצות:

קודם כל, חשוב לדעת כי יתושות פעילות במיוחד משעות הערב ועד עלות השחר, אז קחו את זה בחשבון כשאתם יוצאים החוצה. מומלץ למרוח תכשירים דוחי יתושים, הנמכרים ללא מרשם בבתי המרקחת, בעיקר לפני יציאה למקומות הומי יתושים, ולעיתים גם לפני השינה (אם היתושות נוהגות לבקר אצלכם בלילות). המלצת משרד הבריאות בישראל, כמו גם איגודי רפואת העור האמריקאי והאירופי, היא להתמרח בתכשירים המכילים חומר פעיל בשם deet שהוכח כיעיל. חשוב לוודא שהתכשירים מותרים ומאושרים לשימוש, ובמיוחד התאמתם לילדים.

האם ניתן למרוח קרם הגנה מפני השמש עם תכשירים דוחי יתושים?

עדיף שלא לשלב בין המוצרים! קודם כל, התמרחו בשכבה של תכשיר הגנה, תנו לו להיספג למשך מספר דקות ורק לאחר מכן מירחו את התכשיר דוחה היתושים.

מייבשים ו... ולא יוצאים לפני שנמרחים!

הגנה מחוץ לבית

1. שמירת מרחק מאזורים שבהם יתושות אוהבות לבלות ולהטיל את הביצים. מקורות מים עומדים.

מניעת התרבות יתושים:

    איתור וסילוק מקורות מים המאפשרים דגירה של היתושים:

    מייבשים את המים - מיבשים מים 'עומדים' בחצר ומרוקנים דליים ומיכלים. מתקנים נזילות ומונעים דליפות מים מברזים וממזגנים בחצר, נמנעים מהשקיית יתר.

חשוב מאד – דווח לרשויות! (מנתונים של המשרד להגנת הסביבה  עולה כי אלו הם יש אזורים בעלי  פוטנציאל  גבוה  יותר להתפתחות בתי גידול של יתושים, בשל תחזוקה ירודה של מקווי מים)

    ריסוס יכול לפגוע בהיבט האקולוגי ויש להשתמש רק על ידי מדביר מוסמך ובאישור משרד לאיכות הסביבה.     

הדברת כלל היתושים:  חשוב מאבק אזורי תוך הגנה על איכות הסביבה הכוונה להדברת שטחים בקרבת ביצות ומקווי מים. ריסוס מקומות הדגירה.  החדרת דגי גמבוזיה (הדברה ביולוגית) למקווי המים על מנת שיטרפו את הרימות והביצים של היתושים או, כמוצא אחרון, כיסוי הביצות בשכבת נפט שאינה מאפשרת לרימות היתושים לנשום וקוטלת אותם.

סיכום להתגוננות ברמה האישית: ניתן למגן את הבית באמצעים שונים (רשתות, מתקנים מפיצי ריח שדוחה יתושים, קוטלי יתושים אלקטרוניים וכדומה), ורצוי למרוח על עור חשוף חומרים דוחי יתושים - בעיקר בשעות החשכה (שהן שעות הפעילות של היתושים) ובמיוחד בעת פעילות בחוץ. מעבר לכך יש לרוקן מאגרי מים קטנים בחצרות ובמרפסות (למשל בתחתיות של עציצים, בצמיגים ישנים, במרזבים) שמשמשים את היתושות להטלת ביצים. ניתן להיעזר בהמלצות של

הדברה ביתית המתמקדת בריסוס בחומרי הדברה כנגד היתוש והיות שהיתוש עוקץ בעיקר בשעות הערב והלילה ולכן ההדברה תבוצע בשעות הללו. ריסוס קירות הבית הוא חשוב היות שהחומרים הרעילים פוגעים ברגלי היתוש והורגים אותו.(אפריקה)

קיימים חומרי הדברה שונים אך הוכח כי היעיל מכולם הוא ה-DDT. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על שימוש ב-12 סוגים שונים של חומרי הדברה אשר אחד מהם הוא ה-DDT.

רמת הרשויות: מקווי מים עומדים הם מוקדים להתרבות יתושים ולכן מחייבים טיפול. המשרד להגנת הסביבה אחראי לניטור מדגמי של אזורים שונים ברחבי הארץ לאיתור יתושים נגועים העלולים להעביר את מחלה. אם נמצא מוקד נגוע, מועבר המידע לרשות המקומית כדי שתעשה פעולות הדברה.

נוסף על כך, משרד הבריאות מקבל דיווח על כל חולה שאובחנה אצלו קדחת הנילוס המערבי, והמידע הזה מועבר למשרד להגנת הסביבה כדי שיוכל למצוא את מקור ההדבקה וליזום פעולות הדברה.

***  ***  ***

מחלות שיכולות לעבור לבני אדם על ידי יתושים:

מספר האנשים המתים בשנה בגלל מחלות המועברות על ידי היתוש מוערך בכ-3 מיליון, ולפיכך זהו בעל החיים שממית הכי הרבה בני אדם. ישנן מחלות רבות שיכולות לעבור על ידי יתושים.  

מאמר זה עוסק בשלש מחלות אשר מוכרות בישראל מהעבר אך מצויות גם בהווה.

א. מחלת ה"מלריה", מועברת על ידי יתושת ה"אנופלס"  

מחלה מוכרת לכולנו מהסיפורים ויש מי שחווה אותה ביניכם כעדים או חולים, לפני קום המדינה ובשנים הראשונות להיותה: מחלת המלריה האנדמית הודברה סופית במדינת ישראל בשנת 1962 כמעט אין יתושי אנופלס. כמה עשרות חולים מאובחנים בישראל מדי שנה, רובם ישראלים שבאו מאפריקה, שם תיירו או משם היגרו. מיעוטם הם תרמילאים ובדרך כלל כאלו שלא הקפידו על טיפול מתאים בזמן שהותם באזורים נגועים.

המלריה תוארה כבר על ידי היפוקרטס במאה החמישית לפנה"ס. נקראה קדחת הביצות. 

 גורם המחלה -

לא חיידק ולא ווירוס אלא יצור חד-תאי (פרוטיסט) פרוטוזואה וזוהי המחלה הקטלנית ביותר הנגרמת על ידי הטפיל מסוג ונקרא  Plasmodium; ישנם חמישה סוגים ושני המינים הנפוצים הם Plasmodium falciparum (המסוכן ביותר) ו-P. vivax;

בעת עקיצה הטפיל עובר לקיבת היתושה; אחרי שמונה ימים של התפתחות הפלסמודיום בגופה הוא מצוי בבלוטות הרוק שלה שם ישכון עד מותה, כשהוא זמין להעברה.  הטפיל מוגן יחסית מתגובת הנגד של המערכת החיסונית כיוון שהוא נמצא בכבד ובתאי הדם האדומים. ויש סברה שזה קשור לחלבון ייחודי שיש ברוק ויכול להטעות את מערכת החיסון.

 יתושת האנופלס מוצצת דם נגוע בעת עקיצה של אדם ומחדירה אותו בעקיצה של אדם אחר. הטפילים החודרים נודדים עם זרם הדם ומתרבים בתאי הכבד. בשלב מסוים הם מגיעים לתאי הדם האדומים, שם הם מתרבים, ניזונים מהמוגלובין ומפרישים רעלנים. מזמן לזמן פורצים אל תוך הגוף, מאחר והכדורית "מתפוצצת" והטפילים הצעירים חודרים לזרם הדם. הקדחת מתפרצת מדי שלושה או ארבעה ימים, עם יציאת הטפיל מתאי הדם. 
תסמיני המחלה;

חום גבוה, רעד, כאבי פרקים, כאב ראש עז, הקאות העשויות להכיל דם, הזעה מרובה, צמרמורת, שלשול, כאבי בטן, הרגשה כללית לא טובה. תסמינים אלה מופיעים במחזוריות של יומיים או עד ארבעה ימים. כ-20% מהמקרים של מלריה לא מטופלת מובילה למוות. ילדים צעירים פגיעים במיוחד.

דרכי טיפול: מניעת הידבקות במלריה היא אחת המטרות. האמצעי היעיל ביותר הוא להילחם ביתושים הגורמים למלריה. ההנחיות מתאימות להדברת כלל היתושים

 בנטיעת האקליפטוסים בעבר

קיוו החלוצים בארץ ישראל לבער את הביצות ואת יתושי האנופלס נושאי המלריה, מתוך הנחה מוטעית כי המלריה נגרמת מ'אוויר רע' העולה מהביצות, אותו יטהר העץ ואף יסייע לייבוש הביצות. מאוחר יותר נוכחו כי השפעת האקליפטוס על הביצות שולית והמלריה מופצת על ידי יתושי האנופלס, והוחל בניקוז הביצות.

תרופות: הדרך היעילה ביותר להתגוננות אישית מפני מלריה באזורים נגועים היא נטילת תרופות המיועדות לכך במהלך השהייה באזורים נגועים. התרופות לקדחת מבוססות על ה"כינין", המופק מקליפתו של עץ ה"כינין" הומצאה בידי אינדיאנים מפרו, אשר למדו כי משקה מקליפת עץ הכינין מועיל לחולים. כיום יש ייצור סינטטי של כינין סינתטי. קשה לרפא באמצעות תרופות אלה את הפלסמודיום ולשם כך נדרשות תרופות נוספות.

קיימות תרופות המקנות 90%-95% הגנה מפני כל סוג של מלריה. סוג התרופה הניתנת תלוי באזור השהות היות שבכל אזור קיים סוג שונה של הטפיל. תרופת המניעה נלקחת החל מיום לפני הכניסה לאזור נגוע במלריה ועד ארבעה שבועות לאחר היציאה מהאזור. מנגנון הפעולה של תרופות אלו: פגיעה ביכולת ההתרבות של הטפיל הגורם למלריה.

כל התרופות הניתנות כיום למניעה מצריכות מרשם רופא. 

הערה חשובה: הטפיל יכול להישאר במצב רדום בכבד ולגרום להתפרצויות חוזרות של המחלה גם לאחר ארבע שנים ואף יותר.  (מניעת תרומות דם)

 שימוש בתרופות הוא דרך יעילה להימנעות מהידבקות במחלה אצל מטיילים, שמשך שהייתם באזור הוא זמני ומוגבל. אולם תושבים באזורים נגועי מלריה אינם יכולים פרקטית וכלכלית ליטול את התרופות כל ימי חייהם. בנוסף לכך, טיפול תרופתי ארוך טווח של אוכלוסייה רחבה תגרום לטפיל לפתח עמידות לתרופה במרוצת הזמן.

 >>> ^ <<<

ב. קדחת דנג'י  דנגי (Dengue Fever)

קדחת דנגי היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף דנגי מועברת על ידי יתוש האדס המצרי, לעיתים נדירות על ידי יתוש הטיגריס האסייתי. פעיל בשעות היום ונפוץ בעיקר באזורים עירוניים, בבתי מגורים ובסביבתם. המחלה נפוצה במיוחד באזורים טרופיים וסובטרופיים, ובמטיילים המגיעים לאזורים אלה.

איך נדבקים?

מספיקה עקיצה אחת כדי להעביר את הנגיף בעקיצה, המתחיל להתרבות בדם. תקופת הדגירה 4-7 ימים תופעות המחלה: דומה לשפעת עם חום. המחלה מתאפיינת בכאבי שרירים, הגרון אדום ולעיתים יכולה להופיע פריחה לא ייחודית ומאד עדינה. כפות רגליים נשארים ללא פריחה. יכולים להיות דימומים קלים בריריות כמו באף. במצב של מחלה סוערת תיתכן הפרעה בקרישת הדם שיכולה להיות מסוכנת. במקרים של עקיצה נוספת והחדרת נגיף, יגיב הגוף ביתר עצמה בשל הזיכרון החיסוני, דבר שעלול להסתבך ולגרום לנזקים במערכות גוף שונות. המחלה יכולה להתבטא בהפרעה במנגנון קרישת הדם בגוף עם דימומים מתחת לעור וגם באיברים כמו מעיים. מצב זה מוביל להלם כתוצאה מאיבוד דם רב. עלול לגרום למוות. זאת השפה ששלב זה קיבל שמות נוספים בשפה המקצועית: DHF: Dengue Hemorrhagic Fever,                         או DSS: Dengue Shock Syndrome (קדחת דנג'י דימומית)

                                                  פריחה המופיעה בקדחת דנג'י

שלב החלמה יכול להגיע מאליו אך המחלה עלולה להסתבך  לקדחת דנגי דימומית, במיוחד כאשר מדובר בהדבקה שנייה שלא מאותו זן של הנגיף. 

הטיפול לרוב, אם מדובר בהדבקה ראשונה, הטיפול הוא מנוחה, הורדת החום שתייה מרובה - עד יעבור זעם. באשר להורדת החום, חשוב להשתמש באקמול בלבד ולא בתכשירים שונים אחרים משככי כאבים אשר עלולים לפגוע או להפריע במידה מסוימת בקרישת הדם (אספירין, אדוויל ועוד). במקרים הקשים יש לתת טיפול תומך הכולל עירויים לווריד של נוזלים ומוצרי דם (כדוריות / נוגדי קרישה) בלבד, 

מניעה על ידי התמגנות מפני היתוש המעביר את המחלה ובקרה על שטחי תפוצתו. 

קיים חיסון חדש אשר ב-1 במאי 2019 ן אושר על ידי ה-FDA באופן מוגבל, לילדים בלבד שמתגוררים באזורי סיכון. הוא אינו מומלץ עבור אנשים שלא חלו מעולם בנגיף. מספר חיסונים נוספים נמצאים בשלבי ניסוי מתקדמים.                                             

נכון לשנת 2019, כ-40% מאוכלוסיית העולם נמצאת בסיכון לחלות בקדחת דנגי, וכ-390 מיליון איש בשנה חולים בה בפועל. השינויים במזג האוויר תורמים לכך.

קדחת דנגי מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי כאחד מעשרת האיומים הגדולים ביותר על בריאות האנושות. (2019)

 >>> ^ <<<

קדחת הנילוס המערבי - מחלה עונתית, שמתרחשת בעיקר בסוף הקיץ ועד סוף הסתיו. תקופת שיא פעילות הנגיף בארץ היא בין אמצע אוגוסט לאמצע אוקטובר בשאר חודשי השנה תועדו מקרים בודדים בחדשי החורף ייתכנו מקרים באזור הערבה הדרומית .   המחלה מועברת על ידי יתושים בלבד אין הדבקה מאדם אחד לשני   זאת מחלה נגיפית שמועברת מבעלי חיים בעיקר ציפורים שמפיצות אותו בעולם במסלולי הנדידה שלהן וגם באמצעות יונקים שונים. יש כמה סוגי יתושים שמעבירים את המחלה, בעיקר ממשפחת הכולכית (Culex) שכוללת את הכולכית המצויה - סוג היתוש הנפוץ ביותר בעולם. את המחלה מפיץ גם יתוש הנמר האסייתי שמשתייך למשפחה אחרת של יתושים. ככלל המחלה אינה עוברת מאדם לאד אולם בעולם תוארו גם דרכי הדבקה אחרות, נדירות; ממנות דם ומהשתלת איברים,  

המחלה תוארה לראשונה בשנות ה־30 של המאה ה־20 באוגנדה, במחוז ששוכן ממערב לנהר הנילוס, ומכאן שמה. מאז התגלתה לראשונה התקבלו דיווחים על הופעת המחלה במקומות רבים בעולם.

בישראל  זוהתה המחלה לראשונה בשנות ה־50 של המאה ה־20. ב־1998 אירעה בישראל התפרצות גדולה של קדחת מערב הנילוס (כמה מאות חולים), ומאז יש בישראל בכל קיץ חולים והדבקות במחלה.

המחלה מתפשטת בעיקר בעונת הפעילות של היתושים (חודשי הקיץ ותחילת הסתיו אוגוסט / אוטובר), אך מקרים בודדים של תחלואה ייתכנו לאורך כל השנה. היא נפוצה בכל העולם.

תקופת הדגירה - מרגע העקיצה ועד להופעתם של סימני המחלה - נעה בין 5 ימים ל־21 יום.(בד"כ 6 ימים). 

מהם תסמיני המחלה ומהם הסיבוכים העיקריים שלהבני אדם שנדבקים במחלה אינם מפתחים בדרך כלל תסמינים כלשהם. בכרבע מהמקרים דומה המחלה לאלו של שפעת; . חום, כאבי ראש, חולשה, כאבי פרקים ושרירים, דלקת בלחמית העין, פריחה ולעיתים בחילות ושלשולים. סיבוכים נדירים אפשריים הם: דלקת חדה של המוח או דלקת קרום המוח.   

סיבוכים - נדירים:  רק בחלק קטן מהמקרים (כ־1% מהנדבקים) עלולה להופיע מחלה חמורה הפוגעת במערכת העצבים וגורמת לדלקת קרום המוח ולדלקת ברקמת המוח (אנצפליטיס). התסמינים לפגיעה מוחית הם חום, כאבי ראש, קושי להתרכז, הפרעות בזיכרון, רעד, חולשה בגפיים (שיתוק רפה), בלבול והכרה מעורפלת. קדחת הנילוס המערבי בצורתה הקשה עלולה לגרום לפגיעות נוירולוגיות ארוכות טווח ואף למוות. מבוגרים (בני 60 ויותר) ומדוכאי חיסון (למשל, מושתלי איברים) מצויים בסיכון גבוה לסבול מהמחלה בצורתה הקשה

כמה זמן זה נמשך?  לרוב זאת מחלת חום קלה שחולפת בתוך כמה ימים. רוב הנדבקים אינם מפתחים את תסמיני המחלה, לעומת זאת, במקרי מחלה שבה נפגע המוח היא יכולה להיות ממושכת (כמה שבועות), והפגיעות הנוירולוגיות עלולות במקרים רבים להיות קבועות.

איך מאבחנים? מחלת חום קלה לא תאובחן, קרוב לוודאי, ותחלוף מעצמה. לחולים קשים, המגיעים לאשפוז בשל תסמינים נוירולוגיים, יש לבצע דיקור להוצאת נוזל שדרה ובודקים אם מצויים בו נוגדנים לנגיף. כמו כן בודקים הימצאות נוגדנים לנגיף בדם.

 איך מטפלים? אין טיפול למחלה. חולים קשים יש לאשפז כדי לתת להם טיפול תומך: נוזלים, שמירה על דרכי אוויר פתוחות ושמירה על מדדים חיוניים שונים.

מהם סימני האזהרה שמחייבים לפנות לרופא? כל מחלת חום הכוללת תסמינים של פגיעה נוירולוגית (בלבול, דיסאוריינטציה, איטיות חריגה במחשבה ובתגובות, שיתוק חדש) מחייבת לפנות בדחיפות לרופא.

איך מונעים את המחלהבהיעדר טיפול הדרך היחידה להתגונן מפני המחלה היא למנוע אותה, זאת אומרת למנוע את עקיצות היתושים. פעילות המניעה הזאת מתקיימת בכמה רמות - החל מרמת הרשויות וכלה ברמה האישית 

המחלה תוארה לראשונה בשנות ה־30 של המאה ה־20 באוגנדה, במחוז ששוכן ממערב לנהר הנילוס, ומכאן שמה. 

בישראל זוהתה המחלה לראשונה בשנות ה־50 של המאה ה־20. ב־1998 אירעה כאן התפרצות גדולה של קדחת מערב הנילוס בה נדבקו מאות חולים. מאז יש בישראל בכל קיץ חולים;  ישנם 100-30 מקרים של הידבקות בקדחת הנילוס המערבי בשנה, כ־10% מהם מסתיימים במוות.                                                 בשנת 2018 אובחנה קדחת מערב הנילוס אצל 74 מטופלים מעשרות יישובים ברחבי הארץ. שלושה מהנדבקים מתו מהמחלה, ו־14 מהם סובלים מתסמינים קשים.

כיום,נפוצה המחלה בכל העולם.

תמי חיו. המידע נאסף ממקורות:
ויקיפדיה, ויקירפואה, אתרי משרד הבריאות וקופות החולים




הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.