ניצול שואה בדיאליזה, המספר כואב יותר מהמחט...


01 May
01May

זיכרונותיו של ניצול שואה מטופל בדיאליזה.. 
ניגשתי כאחות נפרולוגית, אל מר גרוס כדי לחבר אותו למכונת ההמודיאליזה. בן 79 היה. אני מתיישבת לידו ואנחנו משוחחים. אני מסיימת לאסוף את הנתונים, מכינה את המכונה שתסנן את הרעלים מגופו. מתכוננת להחדרת המחט.
"תנשום עמוק, עוד נשימה" עוד אחת...
תוך כדי הנחיות אלו שאמורות להקל על כאב הדקירה של המחט, אני מחטאת את אזור ה"פיסטולה" . הדקירה הסתיימה בהצלחה. המחט מקובעת והדם החל לזרום בה. בזמן שאני מחברת את הצנרת המתמלאת בדמו של מר גרוס, למכונה, אני שואלת אותו כדרכי: כאבה לך הדקירה? 
הוא מפשיל את השרוול של החולצה שבידו השנייה, חושף קעקוע ובו רשום מספר 84933, זיכרון עד להיותו ניצול שואה. הוא מביט אל תוך עיני במבט עצוב ואומר לי בהתרגשות: "זה – יותר כואב..." ומתחיל לספר לי בדיבור שוטף מעורב בעברית ובגרמנית. אין לו שליטה על הדמעות ...גם לא באיסו שפה תיאמר איזו מילה...

 מדבר אלי, אל עצמו, ובוכה:  הגרמנים לא חשבו הרבה ושרפו מה שיכלו לשרוף... נלקחנו למחנה...
Ich habe in Steinbrüche Schwer gearbeitet... (עבדתי קשה במחצבת האבן),...
בשנת 1944 לקחו ילדים חולי ראות לשוויץ לבית הבראה שנקרא DAVOS ואני הייתי ביניהם... לכן אני חי אבל ללא המשפחה...
משך כל זמן הטיפול מלמל המטופל שלי, דיבר בטונים משתנים וגם בכה. אני לא יכולתי להישאר לידו כל זמן הטיפול כי היו מטופלים רבים בחדר, ניגשתי בכל הזדמנות שלא להשאיר אותו לבד ב"תופת" של עצמו מהעבר הרחוק. הבקר הזה בדיאליזה עם גרוס היה ועדיין נותר מזעזע בליבי הכואב.
לקחתי על עצמי ולא בצדק, את הסבל של אדון גרוס במהלך אותו יום. אולי לא הייתי צריכה לשאול?? אך לא ידעתי שיש שם מספר שתמיד היה מוסתר עם חולצה ארוכת שרוולים.
עם הזמן הבנתי שהעינוי במסעות הקשים שלו ושל רבים אחרים כנראה, ביום ובלילה, אל נבכי העבר, הוא מנת חלקו כל עוד נשמה באפו.
האיש מחובר למכונת ה"המודיאליזה" הפועלת. המשאבה מסתובבת במהירות 300 מיליליטר לדקה.... תפקידה בין השאר "לנקות את הדם" מ"תוצרי פירוק". ב"לשון העם" - להוציא מהגוף את ה"פסולת" - ה"רעלים", במקום הכליות הטבעיות, שכשלו בתפקידן.
הוא מגיע לטיפול בבית החולים למשך ארבע שעות, שלש פעמים בשבוע... אבל ה"לכלוך" הטבוע בתוכו, לא מצליח להתנקות...
כמה עצוב, ובאמת יותר כואב מדקירות המחטים העבות ומכל הכרוך בכך.
"לזכור, ולעולם לא לשכוח" !!!
והרי לנו, הלכה למעשה...
אחות פרטית לטיפולי בית, תמי חיו
www.tami-chayu.com


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.